החלטה בתיק תא"ק 10556-02-12

1.         בקשה למתן רשות להתגונן מפני תביעה כספית, בסדר דין מקוצר, שהגיש המשיב על סך של 2,137,269 ש"ח כנגד המבקשים. המבקשת 1 הינה בעלת חשבון הבנק המתנהל אצל המשיב ואילו המבקשים 2 ו-3 הינם בעלי המניות במבקשת 1 וערבים לכל חיוביה כלפי המשיב ללא הגבלת סכום.

            יתרת החוב מורכבת מיתרה דביטורית בחשבון העו"ש ומיתרות חוב בלתי מסולקות בגין 20 הלוואות שנטלה מהמשיב בתקופות שונות שבין 16.02.10 ועד 28.12.11 .

2.         לטענת המבקשים, חשבון הבנק חויב שלא בהתאם לזכויות החתימה שדווחו למשיב ולפיהן רק חתימתו של מבקש 2 בצירוף חותמת החברה מחייבת את החברה, בעוד שעל הסכמי ההלוואות מי שחתם היה מבקש 3 בלבד.

            עוד נטען, כי קיימים תנאים מקפחים בחוזה אחיד ככל שמדובר בסעיפים העוסקים בקבילות ספרי הבנק ובמתן פטור גורף מאחריות לבנק. בנוסף, הועלתה טענה בדבר התניה אסורה של שירות בשירות בכך שהמשיב חייב את המבקשת לפתוח חשבון פיקדון להבטחת חובותיה כלפי המשיב, במסגרתו הופקדו במשך כעשר שנים סך של 260,000 ש"ח, מה שהסב למבקשת נזקים כלכליים כבדים.

            הטענה העיקרית העומדת גם במרכז סיכומי המבקשים בכתב, עניינה אי המצאת מסמכים ע"י המשיב, ובין היתר דו"חות ביקורת ודיווח פנימיים של הבנק, פרוטוקולים מוועדות האשראי בנושא חובות החברה וכן מסמכים הנוגעים למתן אשראי לחברה הדרושים למומחה מטעמם בכדי להוכיח כי חשבון החברה חויב ללא הרשאה וכן לאופן חישוב הריביות שלא לפי המוסכם.     

            בסיכומיהם, הוסיפו וטענו המבקשים כי המשיב התנהל כלפיהם בחוסר תום לב בכך שלאחר פעילות תקינה במשך 20 שנה בחשבון, החל ללא הודעה מוקדמת, להחזיר שיקים של החברה והפסיק את מסגרת האשראי באופן חד צדדי עד שגרם להגבלת חשבונה, דבר שהוביל לקריסתה הכלכלית.

3.         המשיב בסיכומיו דוחה את הטענה לפיה מסרב הבנק להמציא מסמכים למבקשים ומפנה לכך שפעמיים נדחו בקשותיהם של המבקשים להמצאת מסמכים ע"י בית המשפט בהיותן בגדר דרישה מופרזת, ויש לדחות את הניסיון להעלות שוב את הטענה במסגרת סיכומי המבקשים מבלי שהוגשה דרישה מתוקנת שעולה בקנה אחד עם הפסיקה הרלבנטית.

באשר לטענת המבקשים לעניין חיובי ריבית שונים מהמוסכם, מפנה המשיב לכך כי טענה זו נטענה לראשונה רק במסגרת התצהיר השני שהוגש מטעם מבקש 3 ללא רשות מבית המשפט ואין להם זכר בתצהירו הראשון שהוגש בתמיכה בבקשת הרשות להתגונן.

לגופן של הטענות טוען המשיב כי מדובר בטענות סתמיות בעלמא שאין להן אחיזה במציאות, כפי שעולה גם מחקירתו הנגדית של מבקש 3 שלא ידע לנקוב בשיעור הריבית שסוכמה לכאורה עם נציג הבנק וטען שאין ברשותו מסמכים להראות זאת. מכאן שהמבקשים לא סיפקו גרסה ברורה לגבי שיעור הריבית בה לטענתם חויבו ולא תמכו טענותיהם להסכמות כלשהן. כך גם לגבי טענותיהם לגבי חוסר תום לבו של הבנק והתנהלותו הכוחנית, לכאורה, נגדם על אף שהבנק שלח מכתבים שוטפים בעניין מצב החשבון לכתובות המצוינות בידי הבנק.

עוד טוען המשיב, כי הפסקת הקצאת האשראי באה לאחר חריגה מתמשכת ממסגרת האשראי שהובילה לסירובם של שיקים רבים כפי שאישר מבקש 3 בחקירתו.

המבקשים לא תמכו, לטענת המשיב, את טענתם בעניין התנאים המקפחים ראייתית ועובדתית ודינה להידחות. כך יש לדחות את הטענה הסתמית להתניית שירות בשירות שאינה מגובה בראיות ואינה מפורטת דיה. מבקש 3 בחקירתו אף אישר כי לא היתה דרישה מראש מצד הבנק להפקיד בתוכנית חסכון באותו סכום, כך שהמבקשים שלטו בסכומי ההפקדה  ולא היתה חובה שנגזרה עליהם ואין שום אינדיקציה כי מדובר בקשר עסקי שאינו סביר, במיוחד בנסיבות בהם המבקשים ביקשו מסגרות אשראי והלוואות מבלי שניתנו בטחונות.

לעניין הטענה כי המשיב פעל בניגוד להרשאה ושלא בהתאם לזכויות החתימה, מפנה המשיב לעדותו של מבקש 3 לפיה שונו זכויות החתימה כך שגם הוא יהיה מורשה חתימה בחברה. טענת המבקש 3 כי לכאורה מהמסמך שהוצג בפניו המעיד על כך, נמחקה המילה "ביחד" קרי רק חתימותיהם של שני מורשי החתימה, תחייב את החברה, לא גובתה במסמך שנטען כי נמצא ברשותו.

על כן, מבקש המשיב לדחות את הבקשה למתן רשות להגן ולחילופין, להתנות היעתרות לה בהפקדת ערובה מתאימה.

            דיון

4.         הלכה פסוקה היא, כי לצורך מתן רשות להתגונן, די אם יראה המבקש הגנה אפשרית ומשתמעת בדוחק רב.

            על פי ההלכה, במסגרת בקשת רשות להתגונן אל לו לבית המשפט לבדוק אם וכיצד יעלה בידי הנתבע להוכיח את טענותיו.

            ראו: ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח' פ"ד מו(4) 193.

ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד בע"מ (1.5.2006).

5 .         יחד עם זאת, אין המבקש רשאי להסתפק בהעלאת טענות סתמיות וכלליות בתצהירו, אלא חייב הוא להיכבד ולהיכנס אל פרטי העובדות שעליהן מבוססת הגנתו.